פסק-דין בתיק על"ח 26685-12-12

פתיח

לפני ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים, לענייני פטור ממס הכנסה, מיום 8.11.12 [צורפה כנספח לערעור (להלן: ההחלטה)]. הוועדה קבעה למערער נכות צמיתה בגובה 87.06% ולטעמו טעתה בכך שהחלטתה אינה מנומקת כדבעי ואינה מתייחסת באופן הנדרש לנימוקי הערר, אשר הובאו ע"י מומחה מטעמו - בחוות-דעת של ד"ר נוה טוב, מיום 6.6.12, נספח א' לערעור (להלן: חווה"ד), על כן - לדעתו - ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצוני; בנוסף - הוא סבור, שישנן סתירות מהותיות בהחלטה, המתבטאות בחוסר אחידות בנוגע לפרשנות התקנות והשימוש בהן. לכן, מבוקש להחזיר את עניינו לדיון חוזר בוועדה הרפואית לעררים (להלן: הוועדה).

בתשובה מטעם המדינה, נטען, כי המערער אינו מצביע על טעם משפטי להתערב בהחלטת הוועדה וכל טענותיו מתרכזות בפן הרפואי.

לאחר שבמועד שהיה קבוע לדיון בערעור התעוררו קשיי הופעה מטעם המדינה, ובמחשבה נוספת - הסכימו הצדדים, כי יינתן פסק-דין על בסיס כל החומר המצוי בתיק בית-הדין, לרבות טיעון משלים מטעם המערער. זה הוגש ביום 13.6.13, לאחר שביום 2.6.13, צרף המערער (התובע) תצהיר מטעמו, בו טען, כי - "בניגוד לאמור בפרוטוקול הוועדה מיום 16/8/2012 את רגלי לא מעטרות 3 צלקות אלא רק 2 והנני מוכן לכל בדיקה שתדרש בעניין" [ס' 3 לתצהיר]. המערער טוען, כי מצא לנכון להגיש את תצהירו, לעניין הצלקות, לא כטענה שברפואה, אלא, כטענה משפטית, שכן - "הדבר מטיל צל כבד על בדיקת הצלקות על-ידי הועדה ..."[ס' 4 לתצהיר].

למעשה, למערער ארבע טענות כנגד ההחלטה, בהסתמך על חווה"ד, שהייתה גם הבסיס לערר לוועדה:

א.        כנגד הקביעה שאין לו נכות בגין יתר לחץ דם;

ב.         כנגד קביעת נכות בגין הצלקות לפי סעיף 75(1)(א) ולא לפי סעיף 75(1)(ב);

ג.         כנגד אי קביעת דרגת נכות בגין הפרעת קרישה ואנמיה;

ד.         כנגד הקביעה שאין נכות בגין היפרליפידמיה.

בנוסף טוען המערער, כי ישנה טעות חשבונאית בשקלול דרגת הנכות, על פי קביעת הוועדה, שהייתה צריכה להיות 87.0724% ולא 87.06%, בלבד [ס' 32 לערעור].

המדינה לא התייחסה כלל בתשובתה לשאלת חישוב הנכות המשוקללת.  

דיון והכרעה

לאחר שעברתי על סיכומי הצדדים, וחזרתי ועיינתי בנספחי הערעור, דעתי היא, כי יש לקבל את הערעור בחלקו - לעניין אי הנמקה מספקת, של הקביעה בדבר סעיף הנכות בגין צלקות, במיוחד בקשר לטענה שלתובע צלקת מכערת, וכן בגין היפרליפידמיה. לפיכך - יש להחזיר את הדיון בנושאים אלה לוועדה, על מנת שתפרט את הנמקתה לקביעתה בקשר אליהם, ובאותה הזדמנות אף תבחן את חישוב הנכות המשוקללת, שמא נפלה בתוצאה טעות, כנטען. להלן יובאו נימוקי, בתמצית.

יתר לחץ דם

אין חולק, כי הוועדה התכנסה בעניינו של המערער בשני מועדים - 16.8.12 ו- 8.11.12, כעולה מהפרוטוקולים ששל דיוניה, אשר צורפו לערעור.

יוער, כי בפתיח לערעור (שהוכתר "כתב תביעה") נכתב שמוגש ערר על החלטת הוועדה מיום 11.11.12. מן הסתם, התאריך שאוב מהמכתב בו הודעה למערער החלטת הוועדה, שזה תאריכו, אך, נכתב בו במפורש, כי קביעת הוועדה היא מיום 8.11.12.

משום מה, לאורך כל סיכומיו, בהליך שלפני, כותב המערער שהפעם השנייה בה התכנסה הוועדה בעניינו היא - "ביום 15/11/12" [ס' 3 לערעור, לדוגמא]; אולם, התאריך הנכון אמור להיות 8.11.12 וכך נתייחס אליו בהמשך.

בדיון מיום 16.8.12, בדקה הוועדה את המערער ואת האמור בחווה"ד מטעמו, לאחר שרשמה את תלונותיו ואת הכדורים שהוא נוטל, וציינה במסקנותיה, כי - "ברקע קיימת סכרת עם נפרופטיה שהוכרה מחלת לב אסכמית". לכן, לצורך סיכום ההתייחסות ביקשה הוועדה:

 "1. תיק מעקב רופא משפחה ופירוט של ערכי